אילוף כלבים מול חינוך ושיטות אילוף

אז מה הוא אילוף כלבים? במה הוא שונה מסתם חינוך?

אילוף כלבים היא הדרך שלנו ללמד את כלבנו לבצע פעולות שונות על בסיס סימן (קולי או ויזואלי) למטרת עבודה, איכות חיים או בידור.

למעשה אפשר לאלף את הכלב לעשות כל דבר העולה ברוחנו כאשר המגבלות הן גיזעו, גודלו, אופיו,רמת היצרים וגילו של הכלב.

תאוריות חדשות טוענות (ומוכיחות) ששבעים אחוזים מיכולתו של הכלב הן גנטיות ושלושים אחוזים נוספים תלויים בסביבה ובידע המועבר אל הכלב דרך המאלף.
למעשה הדבר אומר שיהיה קשה מאוד ללמד פינצ’ר לרעות כבשים או ללמד ויסלה להיות כלב נחיה.

כאשר אנו מתייחסים לאילוף כלבים ברמה היום יומית אנו לרוב חושבים על חמש פקודות בסיס:   ארצה, שב, אלי, רגלי ולמקום. פקודות אלה מהוות את הבסיס לרוב הפקודות “המסובכות” יותר שאולי נרצה ללמד את כלבנו בעתיד ומאפשרות לנו לשלוט בהתנהלות הכלב בצורה קלה ונוחה במהלך היום בשלל מצבים.

ההבדל העיקרי בין חינוך לאילוף כלבים הוא שבחינוך הכלב אנו מלמדים אותו את חוקי היסוד של התא המשפחתי ומקומו בין בני הבית.

למעשה בחינוך אין אנו מלמדים את הכלב מה לעשות אלא בעיקר מה לא לעשות. למשל לא לקפוץ על אנשים ללא הזמנה מפורשת ולא להציק למי שמחזיק אוכל בידו.
בעלי כלבים זעירים וקטנים לרוב לא יבינו למה הם צריכים לאלף את כלבם לתרגילי משמעת והצדק איתם.

כאשר מדובר בכלב קטן בין אם צ’יוואווה, פקינז או גרייהאונד איטלקי אין ממש צורך בפקודות כמו רגלי או ארצה בכדי להשתלט על הכלב.

במקרים אלו עדיף לשים דגש רב על חינוך הכלב להתנהגות נכונה מול דיירי הבית ואנשים בכלל. (למרות הפיתוי שבפינוק חסר מעצורים

כמובן שעל ידי הכוונה ושימוש נכונים בעזרת חטיפים וחיזוקים חיוביים אפשר להדריך את כלבנו ולתגמלו כאשר הוא מבצע פעולה נכונה אשר תואמת את רוח הבית.במקרה של כלבים גדולים יותר חשיבות החינוך עולה ביחס ישיר לגודלו וכוחו של הכלב ומומלץ לשלב אילוף בכדי להקל על ההתנהלות מול הכלב בעיקר מחוץ לבית.

שיטות לאילוף כלבים

בשנים האחרונות נוצרה הפרדה בין שתי שיטות אילוף כלבים עיקריות: אילוף חיובי ואילוף הימנעותי.

ההבדלים בין השיטות רבים אבל ההבדל העיקרי הוא סביב שיטת וקצב הלימוד.

השיטה החיובית שלאחרונה נעשתה פופולארית במיוחד בקרב מאלפי כלבים, שמה דגש על לימוד סבלני ותיגמול הכלב על הבנה וביצוע הפקודה ללא הפעלת לחץ או אמצעי תיקון ושליטה.
בשיטה זאת דרושה סבלנות רבה היות ומדובר בדרך איטית יותר ונדרשת מידת תירגול ואימון ארוכה לאורך כל תהליך הלימוד.

בעזרת תירגול יומי נכון ומוקפד אפשר להגיע לביצועים גבוהים מאוד אך  קשה יותר לטפל בתיקון בעיות כמו: אגרסיביות, דומיננטיות, נשכנות, נביחות בלתי פוסקות ואכילה מהריצפה.

שיטת ההימנעות מציגה גישה ישירה יותר ובדרך כלל משיגה תוצאות מהירות יותר היות ובעצם הכלב מתוגמל על ביצוע טוב ומתוקן בעזרת כלים שונים על ביצוע גרוע או ביצוע פעולה שלילית.
כמובן שאין הדבר אומר גרימת כאב מיותר לכלב או שבירת רוחו למטרות שעשוע.

בשיטת ההימנעות נעשה שימוש באחד או יותר מבין מספר כלים בכדי לסייע ללמד את הכלב. בין עם מדובר בקולר “שטוח” או בחנק, דוקרנים, רתמות ראש וחזה (דוגמת האלטי ואיזי ווק) או במקרים מסוימים קולר אלקטרוני.

את ההבדלים בין הכלים השונים ניתן לסכם בזה שכמה שהכלי מתקדם יותר (ואולי מרתיע יותר) ככה כמות הכח שהמאלף והבעלים נדרשים להפעיל קטנה יותר וכמות הכח המועברת לכלב פוגעת פחות ומדויקת יותר.

בעוד בארץ כלים כמו קולר דוקרנים או קולר אלקטרוני נתפסים ככלים “רעים” ומכאיבים מדובר למעשה בכלים מדויקים מאוד שבשימוש נכון ואחראי גורמים להרבה פחות אי נוחות אצל הכלב לעומת שימוש בקולר רגיל.

לסיכומו של דבר.
חינוך ואילוף הכלב הם שני דברים שונים שיכולים להקל על שילוב הכלב בחיינו ביחד או בנפרד.

מאלפים רבים מאמינים בשיטה אחת נכונה ולא מוכנים לעבוד בדרכים אחרות ולעיתים אפילו טורחים רבות כדי להשמיץ את השיטה המנוגדת לתפיסת עולמם.
למעשה אין שיטה אחת נכונה וכל כלב מהוה אתגר בפני עצמו ולרוב נדרשת יכולת להתגמש ולשלב בין טכניקות שונות בכדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר.

המאמר נכתב על ידי רועי כץ – מאלף / קליק לעמוד הפייסבוק של רועי כץ – מאלף