כשהוא הגיע לוטרינר הוא לא נראה כמו כלב. אבל היום? אני לא מאמין שזה אותו כלב!

אם אתם חובבי כלבים מושבעים ויש לכם חשבון פייסבוק וודאי שמעתם על ששון הכלב. ואם לא, אנחנו מרגישים כבוד גדול להביא בפניכם את סיפור ההישרדות המדהים של ששון ושל האנשים המדהימים שבלעדיהם ששון לא היה שורד.

ב20 לאוגוסט 2015 בסביבות השעה 12:00 קיבלה חגית קובריגה שרעבי טלפון מדודו וירדן מ'הבית של דינו' ״חגית זוכרת שהצעת לעזור באומנה, אנחנו צריכים עזרה״, הם אמרו.

ששון הגיע עם ״בעליו״ למרפאה הוטרינרית – המרכז הוטרינרי של ד״ר בני ספיר בירושלים, שם ביקשו לעשות המתת ״חסד״ לששון, הוטרינרית ד״ר רומי כליפה אשר קיבלה את ששון לא הייתה מוכנה להמית אותו ולכן יצרה קשר עם ״הבית של דינו״/ הבית של דינו זה בית שכולו אהבה. הוא מתעסק בהצלת הגזעים ״המסוכנים״ אבל תמצאו שם הרבה מעבר, הם עסוקים יום יום שעה שעה בהצלות שונות, ומממנים הכל מכיסם הפרטי. הבית הוקם על ידי דודו מרציאנו וירדן פונדק.
וכמובן שדודו וירדן היו מוכנים לקלוט את ששון.

ששון הגיע לחגית מירושלים בשעה 22:00, ד״ר רומי כליפה אשר דאגה לו נורא גם דאגה להביא אותו לחגית באופן אישי. ששון הוא גור פיטבול בן 6 חודשים, סובל מדמודקס ברמה הגבוהה ביותר, כוויות בכל הגוף, ופצעים פתוחים ומדממים עד הבשר. ששון רעד מפחד, הזנב שלו היה מקופל, כל מגע מלטף וששון היה עוצם עיניים ומוריד את הראש, בעצם מתכונן לקבל מכה.

ששון הגיע במשקל של 16 ק"ג בלבד, הוא היה עור ועצמות, הוא הגיע כאוב, והטיפול בו לא היה קל.  ששון נזקק לסבב כדורים מדי יום, מריחת משחות על כל גופו, מקלחות טיפוליות, ויטמינים, חלבונים, תוספי מזון וכמובן המון חום ואהבה על מנת להקנות לו בטחון. ששון לא ידע לאכול לבד, מדי יום ששון למד לאט לאט לאכול האכלה ידנית ויזומה שכללה מזון מיוחד על מנת שיוכל לעלות במשקל. במשך כשבועיים הוא דימם בלי סוף. רמת הפגיעה ברקמת בעור הייתה כל כך קשה כך ששון לא היה מסוגל אפילו לשבת.

ששון סבל גם מאנמיה בסופו של דבר הוא הצליח ליצר כדוריות דם אדומות ונמנע ממנת דם. עם הזמן הם גילו שלששון יש פחד משקים גדולים (כגון שק האוכל שלו). כשהוא היה רואה שקים הוא היה עוצר הכל ונהיה דרוך, לאט לאט הוא מתקרב לשק ובודק מה יש בתוכו בחשש מוחלט. היה להם ברור שזה קשור למקום בו הוא הוחזק לפני שהגיע לבית של דינו ולחגית.

מהיום הראשון שששון הגיע אל חגית, היא צילמה תמונות שלו והעלתה אותן לפייסבוק. אלבום התמונות של ששון נוצר על מנת לעזור לבעלי החיים השקופים, ששון היה שקוף המון זמן, האלבום נעשה על מנת להראות שכמעט כל המקרים גם המקרים שנראים קשים ביותר עם מעט סובלנות אהבה ורצון , ניתן לעזור, שניתן לטפל, שאנשים לא ירתעו ויבינו.

ששון זכה לאהבה בלתי פוסקת מאנשים שתרמו לטיפולו, דאגו לשלוח לו ממתקים ומשחקים, והמון חום ואהבה, ששון עדיין מחלים לאט לאט, הפרווה של ששון התחיל לגדול לאט לאט, ששון משחק, מתרגש, אוהב, נובח, מלא באנרגיה והכי חשוב ששון אימץ לו חבר חתול.

בסוף השיקום המלא ששון יחפש בית, אבל בית שיבין שלששון יש עבר לא פשוט, ששון כלב טוב שמלא באנרגיה ומחפש רק לרוץ ולשחק, אוהב אנשים, ילדים, חתולים ושאר בעלי החיים, ששון יחפש בית שידע שהבית הזה הוא הבית היחיד וזה בית שהוא יגור בתוכו ולא בחצר, לפרטים לגבי אימוץ ניתן לפנות לדודו וירדן מהבית של דינו בלינק הזה.

הנה תהליך ההחלמה המדהימה של ששון מהיום הראשון:

יום 1 – הוא בקושי נראה כמו כלב

יום 2 – מתחילים באמבטיות הטיפוליות

יום 3 – ששון עצוב עם הקונוס

יום 4 – קשה לראות אותו כך

ששון הגיע מורעב ובתת משקל קיצוני

יום 5 – ששון חולם על ימים טובים יותר

יום 6 – עדיין מתקשה לאכול

בטיפול אצל הוטרינר

יום 7 – ששון מתחיל לקבל קצת כוחות

יום 8 – מסתכל אל עבר עתיד טוב יותר

ישן בתנוחת התרנגול

יום 9 – הכוח והאנרגיה מתחילים לחזור לששון

עדיין צריך אמבטיות טיפוליות

יום 10

יום 11

כל כך חמוד!

יום 12 – "אמא הלבישה אותי"

יום 13 – ששון פוגש חבר

יום 14 – הפרווה מתחילה לצמוח שוב

יום 15

יום 16

נוסעים לבקר את הוטרינר

יום 17 – כבר נראה הרבה יותר טוב!

יום 18 – "היי, תראו! יש לי פרצוף עם שני צבעים"

יום 19 – נשיקה!

יום 20 – איזה חתיך!

יום 21

יום 22 – היופי של ששון מתחיל להראות סימנים ראשונים

יום 23

יום 24

יום 25 – לפני ואחרי. WOW!

יום 26 – הפרווה כבר נראית הרבה יותר טוב

יום 28

יום 29

יום 33

יום 38 – "הצעצוע הזה שלי!"

יום 41

יום 44 – "זה שלי!"

יום 48 – "תראו איזו מיטה אמא הכינה לי"

ששון ממשיך בתהליך ההחלמה המדהים שלו אצל חגית המלאכית. ביום הראשון בקושי היה אפשר לדעת שמדובר בכלב, ותראו אותו היום. תראו מה אהבה וחום יכולים לעשות. לכל הכלבים מגיע לחיות, וששון הוא דוגמה מדהימה לכך. בקלות היה אפשר להמית אותו, אבל לכולם מגיעים חיים אוהבים וארוכים.

קרדיט לתמונות: Hagit Kovriga Sharabi