שבוע אחרי שבוע הוא חיכה שמישהו יציל אותו. כשהוא גילה שמישהו סוף סוף רוצה אותו? פשוט תראו

כלב בכלבייה לא יכול לעשות יותר מדי על מנת לתת לעצמו הזדמנות שיאמצו אותו. הוא יכול לחכות שבועות, חודשים ואפילו שנים, למשפחה שתבוא ותחליט שהוא הכלב שהם רוצים. אבל כשהוא נמצא בהסגר? הזמן וההזדמנויות שלו מוגבלות מאוד.

בני היה כלב כזה. הוא היה ביישן, ואולי זה מה שמנע מאנשים לאמץ אותו. שבוע אחרי שבוע, הוא חיכה אבל שום דבר לא קרה. והוא כמעט למד על בשרו מה קורה בהסגר כאשר אף אחד לא רוצה אותך. אבל אז, המשפחה הנכונה הופיעה, והם אימצו את בני כדי שיהיה חלק מהמשפחה שלהם. לנצח.

וכל מה שהיה צריך זה הכשכוש הראשון של הזנב כדי כמה משמעותי זה היה עבור בני. הכלב המתוק והביישן הזה לא יכל לעצור את ההתרגשות ואת השמחה שלו כאשר גילה שהוא הולך לבית חדש, חם וקבוע. ואנחנו לא יכולנו לעצור את דמעות האושר כשראינו את התגובה שלו. כל כלב בהסגר או כלבייה צריך לקבל הזדמנות נוספת לחיים מאושרים.