סטודנטית מהצפון נאבקה בתן חולה כלבת והצילה את חיי הכלבה שלה

הנה סיפור מדהים שלא שומעים עליו בכל יום, שאנחנו לא מאחלים לאף אחד. אבל מה שעשתה אבישג לבקוביץ' הגיבורה ראוי להערצה.

מה הייתם עושים אם הייתם מטיילים לכם בכיף בשדה עם הכלב שלכם כאשר לפתע משום מקום היה מזנק עליכם תן חולה כלבת ותוקף אתכם?

תן הוא בדרך כלל בעל חיים פחדן שבורח מבני אדם, אבל תן חולה כלבת הוא סיפור אחר. הוא נהיה תוקפן ומנסה לתקוף את כל מי שנקלע לדרכו. בני אדם יכולים לשרוד נשיכה של תן חולה כלבת, אבל הם צריכים לקבל תוך מספר שעות כמות זריקות גדולה, לעומת זאת, אם בעל חיים ננשך על ידי תן חולה כלבת, תוך מספר שעות הוא ימות. לכן הסיפור הזה הוא עד כדי כך מדהים.

כך אבישג רושמת בפוסט שפרסמה היום בפייסבוק:

היי כולם,
חשבתי שאולי יעניין אתכם לדעת שננשכתי על ידי תן חולה כלבת, וזה הסיפור בהרחבתו:
אני סטודנטית שמתגוררת כעת בגליל העליון, וביום שישי בצהריים טיילתי בפרדסי קיבוץ דפנה עם חברה שלי ולונה, כלבתי האהובה. בזמן ששלושתינו מתהלכות, אני מבחינה בלונה שהזדקרה ומסתכלת לכיוון מסויים ביתר תשומת לב, לאחר כמה שניות אנחנו מבחינות בתן שרץ לעברנו באמוק. באופן מיידי, מיקמתי את לונה מאחוריי במטרה להגן עליה. מתוך הכרות מוקדמת עם תנים, ידעתי שהם לא תוקפים בני אדם ואפילו מפחדים מאתנו. לאור כך, סברתי כי התן יקלוט אותי, יפחד ויברח. אבל התן המשיך לרוץ לעברי, התמקם מתחת לרגליי, הסתכלתי לו עמוק בלבן של העיניים ובשנייה אחת הוא ניתר לתקוף ולנשוך אותי. בתגובה, צרחתי לעברו, חשבתי שאולי הצעקות יתריעו אותו ולאחר כמה פעמים שבהן הוא לא ויתר והמשיך לתקוף בנשיכות, חדלתי מלצעוק אך המשכתי להתגונן באמצעות בעיטות. לקחו לי כמה דקות לקלוט מול מה אני מתמודדת, וכשהבנתי שהחיית פרא שתוקפת אותי הינה חולת כלבת, התחלתי לנהל את האירוע כמיטב יכולתי מתוך הבנה שזו מלחמת קיום שאני נמצאת בה כרגע. חברה שלי באותה סיטואציה קפאה ולא יכלה לעשות כלום (fight-or-flight). ראשית, שמרתי כל הזמן שהוא לא יתקרב ללונה, פחדתי עליה יותר מעל עצמי. שנית, התן פחות ופחות התעניין במי שנכח לידי, כמו שהוא רצה להרוג אותי ורק אותי. במהלך המאבק מולו חיפשתי סלע, מקל או כל דבר שיעזור לי להתגונן ולתקוף מלבד בעיטות רגליי, אך לא הצלחתי למצוא. התגוננתי באמצעות בעיטות לכיוון הלסת והראש של התן, אך זה לא מנע ממנו לנשוך אותי בחוזקה מספר פעמים ברגליי. כמו כן, התן נתלה מספר פעמים על המגפיים והג'קט שלבשתי. כאשר התן נתלה על הג'קט הצלחתי לאחוז בו בצוואר (כמו שמרימים חתול) והצלחתי לנטרל אותו למספר שניות. חשבתי לנסות לחנוק אותו, אך הוא ניסה לנשוך אותי כשקירבתי את היד. במקביל, קראתי לחברה שלי שתעזור לי לאחוז בו ולנטרל אותו כי אני מאבדת אחיזה, והיא בתגובה רק צעקה "מה לעשות? תגידי לי מה לעשות?!", הדרכתי אותה להתקשר ולהזעיק משטרה כי הבנתי שהוא לא מתכוון לעזוב אותי ואני חייבת גורם שלישי שיעזור לי. הרגע שהכי פחדתי בו התרחש כשהתן הצליח להפיל אותי על הרצפה, הייתי בטוחה שהוא יתנפל עלי וינשך בעוד אזורים מלבד ברגליים, אך לונה בתגובה (שנשארה צמודה אלי למשך כל המאבק) נבחה והסבה את תשומת ליבו אליה. התן השתהה לשניה ותהה את מי לתקוף קודם, מה שאיפשר לי להתרומם. התן החליט לרוץ לעבר לונה, אך הספקתי לבעוט בצד גופו שניה לפני שהיא ננשכה. המאבק לא חדל לרגע, אך השתפשפתי יותר ויותר ככל שנמשך. התחלתי לקלוט את שפת גופו ושנייה לפני שפתח את פיו, בעטתי בו בחוזקה באותו מיקום, שוב ושוב, ברצף. לאחר כל בעיטה, התן הועף קצת לאחור ומוחו הזדעזע…אך הוא לא ויתר והמשיך לנסות לתקוף. בשלב מסוים, הוא החל להתרחק כמה מטרים, להסתובב לעברנו ושוב לתקוף. בשלב הזה, הוא כבר לא הצליח לנשוך אותי יותר, הצלחתי לנטרל אותו כל פעם מחדש. הפחד כבר לא היה קיים, רק ריכוז רב בתנועות התן. בפעם האחרונה שהתן התרחק מאתנו ושוב הסתובב, אמרתי לחברתי לא לזוז, במקביל הכנתי את עצמי לעוד סבב…אבל לשמחתי, הוא החליט לברוח צולע.
המאבק על חיי נמשך כמה דקות ארוכות, כ10-15 דקות. מייד כשהסתיים, לקחתי מחברתי את הטלפון כשהמשטרה על הקו, ואמרתי להם להגיע בזריזות עם אמבולנס לכניסת הקיבוץ. ישר לאחר מכן, בדרך יציאה מהפרדס, טלפנתי לוטרינר של לונה והתחננתי שיטפלו בה לאור מה שעברנו. הוטרינר אמר שבאירועי כלבת אני צריכה לפנות לוטרינר המחוזי. טלפנתי אל הוטרינר המחוזי כשאני מתנשמת בכבדות, נרגשת ובהלם. בשיחה ביטאתי כמה אני דואגת ללונה ושאני רק רוצה שמישהו יקבל אותה ויטפל בה, שלא אכפת לי מעצמי ושאני פשוט רוצה שלונה תקבל טיפול. הוטרינר המחוזי קיבל ממני מיקום של האירוע בכדי לנסות ללכוד את התן ולהתריע את הקיבוץ על האירוע. קיבלתי אישור להביא את לונה לטיפול אצל הוטרינר שלה. כשהאמבולנס הגיע הם רצו לקחת אותי לבית חולים, אבל היה לי חשוב לשים קודם את לונה בוטרינר. חברה שלי הסיעה אותנו, הורדתי את לונה תוך הבטחה מצידם שיטפלו בה הכי טוב שאפשר ויעדכנו אותי בהכל. המשכנו לבית חולים, כשנמדד לי הלחץ דם, הייתי עדיין על אדרנלין. קיבלתי חיסוני כלבת (פעיל/סביל), טטנוס, אנטיביוטיקה וטיפול בנשיכות שהחלו לדמם רק כשהרופא קיבל אותי. במקביל לטיפול שקיבלתי, הוטרינרים והלוכדים היו בקשר טלפוני רציף איתי. למרבה הפתעתי, נמסר כי שני וטרינרים בדקו בקפידה והפכו את לונה לכל הכיוונים מבלי למצוא סימנים של שריטות או נשיכות מהתן. היא קיבלה חיסון כלבת נוסף. על מיטת בית החולים אני מתחילה להגיד לעצמי שזה לא נורא ללונה להיות בהסגר עשרה ימים, היה יכול להיות גרוע יותר ושאני צריכה להיכנס לפרופורציות ולהכין עבורה חפצים שיגרמו לה להרגיש בנוח (שמיכה עם הריח שלי, צעצועים, אוכל וחטיפים).
לסיום, לא מומלץ להינשך על ידי תן נגוע בכלבת, אך מומלץ מאוד לטייל עם מקל שיתרום להתגוננות יעילה ומים.

איזו בחורה גיבורה! אני לא חושב שאפשר לדעת איך הייתם מגיבים בסיטואציה כל כך מפחידה, אבל התושייה והאומץ הרב של אבישג הצילו את חיי הכלבה שלה לונה.