פיטבול קרח נמצא ברחוב – אישה זרה הסתכלה על 'הפרווה' שלו ומיד החלה לבכות

כשהסתכלתם אל תוך העיניים של אוליבר, כל מה שיכולתם לראות היה דבר אחד: הרצון לוותר.

העור שלו היה במצב נוראי והוא איבד כמעט את כל הפרווה.

על הגוף שלו היו צלקות ושריטות – זה מה שקורה כשיש לך גירוד בלתי פוסק.

כשסטפני מצאה את אוליבר בכלבייה הוא ישב בתוך כלוב. הוא חולץ מהרחוב על ידי אוהב חיות עם לב טוב.

אבל אוליבר עדיין רעד מפחד ולא ידע איפה הוא נמצא. לא בטוח בסביבה שלו, הוא היה כלב בתחתית של התחתית.

אף אחד לא ידע כמה זמן אוליבר, כלבלב בן כשנה, חי חיי סבל ברחובות, אבל היה ברור שאף אחד לא טיפל בו הרבה מאוד זמן.

סטפני, שהפכה לאומנה של אוליבר, מצאה אותו בכלבייה. היא סיפרה, "הוא סבל ממקרה השחין הגרוע ביותר שאי פעם ראיתי. חלפתי ליד הכלוב שלו ופשוט התחלתי לבכות. הוא רעד וליקק את הפצעים שלו…היו דימם במספר מקומות בגוף בגלל שהפצעים היו פתוחים ומזוהמים".

סטפני מיד יצרה קשר עם טאנר סמית', פעיל למען בעלי חיים. היא ביקשה ממנו להוציא את אוליבר מהכלבייה ולמצוא לו בית אוהב.

"כשראיתי אותו לראשונה, פשוט התאהבתי בו", אמר טאנר. "הוא נראה במצב רע מאוד. ידעתי שאנחנו חייבים לעזור לו".

למרות הכאבים מהם סבל אוליבר, היה ברור שכולם יאהבו את הפיטבול הזה.

כשמתנדבים בכלבייה התיישבו והחלו לשחק איתו, אוליבר התגלגל וכשכש בזנב.

למרות שעברו אינו ידוע, סטפני וטאנר חושבים שהוא כנראה היה שייך למישהו לפני שהגיע לרחוב.

"הוא לא היה רזה או מורעב כשמצאו אותו", אמרה סטפני. "נראה שהוא היה כלב של מישהו והם לא רצו לקחת אותו לוטרינר כשהחלה בעיית העור שלו. הם פשוט נטשו אותו כשהמצב שלו לא השתפר".

אחרי בדיקה מקיפה אצל וטרינר, אוליבר אובחן עם שחין, כמו גם זיהומים בעור. סטפני ובעלה, ג'וני, הכינו לו חדר בביתם והביאו אותו אליהם בזמן שחיפשו לו בית קבוע.

"הוא הרגיש כל כך לא בנוח שהוא פשוט הסתובב מצד לצד כל הלילה", אמרה סטפני. "הוא לא ישן טוב בכלל".

האומנה סטפני המשיכה לעשות אמבטיות עדינות לאוליבר בכל יום, יחד עם תרופה שתעזור לעור שלו להחלים. אז היא עיסתה קרם לחות ושמן קוקוס כדי להפחית את הגירויים ולעזור לאוליבר להפסיק לגרד את עצמו.

"רוב הכלבים היו מנסים להתחמק מהאמבטיה או נלחצים", אמרה סטפני. "אבל הוא פשוט היה יושב שם רגוע, כאילו הוא יודע שאני מנסה לעזור לו. זה היה ממש מגניב".

אחרי חודש של אמבטיות קבועות, קרמים ותרופות, מצבו של אוליבר סוף סוף השתפר. העור שלו החל להחלים, והוא כבר לא סבל מכאבים!

אוליבר החל לשחק משחקים וליהנות מהחיים כמו שכל כלב צריך.

"הוא הפסיק לנסות לגרד את הגוף שלו על כל דבר", אמרה סטפני. "הוא פשוט נפתח. הוא רצה אהבה. הוא רצה לשחק. הוא רצה ללכת לטיולים. זה היה נפלא לראות אותו כמו כלב רגיל ושמח".

אוליבר נהיה אובססיבי לצעצועים…הדבר היחיד שהתעלה על זה הייתה האהבה שלו לסטפני.

הוא שמח לפגוש אנשים וכלבים חדשים בטיולים שלו. אפשר לראות איזה שינוי מדהים הוא עבר.

"הוא פשוט גור גדול שרוצה לשחק", אמרה סטפני. "אבל הוא יכול להיות גם מאוד אוהב, מפגין חיבה שאוהב להתכרבל".

אחרי שישה שבועות עם האומנה שלו, אוליבר סוף סוף חזר לכלב שהוא היה אמור להיות.

עכשיו הוא מחפש את המשפחה המושלמת לבלות איתה את שארית חייו!

אחרי שראתה את המאבק של אוליבר להחלמה, ואת כוח הרצון שלו, סטפני מצפה למצוא לאוליבר בית אוהב וקבוע.

"זה כאילו שהוא חווה אהבה בפעם הראשונה", היא אמרה. "והוא פשוט אוהב כל דבר בחזרה".

למרות שלסיפור הזה הייתה התחלה עצובה, אנחנו כל כך שמחים מאיך שהוא הסתיים. 

תודה גדולה לכל הגיבורים שעושים כל שביכולתם ומקדישים את חייהם למען כלבים במצוקה. אנו מצדיעים לכם!

בבקשה שתפו את הכתבה הזו בפייסבוק אם אתם רוצים להפיץ קצת אושר. עזרו לנו לעשות כבוד לכלב המדהים אוליבר, ולמלאכים השומרים שלו סטפני ובעלה ג'וני.